סחורה בלתי נתבעת (סב"נים)

בהתאם לנהלי המכס, הגדרתו של סב"ן היא סחורה בלתי נתבעת, שמנהל המכס ומע"מ רשאי להורות על מכירתה בהתאם לסמכות שהוענקה לו עפ"י פקודת המכס (נוסח חדש) ותקנותיה, לרבות טובין שחולטו ננטשו וכן טובין שמכל סיבה אחרת רשאי מנהל המכס ומע"מ למכרם.
למעשה, טובין בלתי נתבעים הם בעצם מטענים הנמצאים בנמל למעלה מ-90 יום בהובלה ימית, ולמעלה מ- 45 ימים בהובלה אווירית, או מעל 12 חודשים במחסן ערובה (בודד ו/או מסוף עורפי). הטובין נחשבים לסחורה בלתי נתבעת בחלוף תקופת הזמן שצוינה לעיל, ובמידה והם לא נדרשו על ידי בעליהם, ולא נעשה מצד הבעלים אקט כלשהו במטרה לשחררם מפיקוח המכס.

המקרים בהם טובין יוגדרו כסחורה בלתי נתבעת

1. שהייה במסופי המטען האוויריים ללא שחרור מפיקוח מכס בתום 45 ימים מיום הכניסה למחסן, כולל טובין מעוכבים בנמל אווירי.
2. שהייה במסופים עורפיים ללא שחרור מפיקוח המכס בתום התקופה המוגדרת בחוק (שנה) מיום הכניסה למחסן, כולל טובין מעוכבים.
3. שהייה במחסנים רשויים מעבר לתקופת האחסנה המאושרת ע"י המכס.
4. נטישת הטובין על ידי בעליהם.
5. תפיסת הטובין בעבירה על פקודת המכס ו/או פקודת היבוא והיצוא, חוק מס קניה, חוק מע"מ.
6. אבדות ומציאות בלתי נתבעות, טובין מחולטים בהתאם לפקודת המכס.

מקרים בהם הסחורה תימכר

במקרים בהם קיים חשד על ידי המכס שהסחורה הינה סחורה מתכלה, הסחורה תימכר לפני המועדים שציינו לעיל. מטענים אלה עוברים לסטאטוס של סחורה בלתי נתבעת, או סב"ן, ומוצאים למכירה באמצעות מכרז. התמורה ממכירת הסב"ן משמשת לכיסוי עלויות המכס והנמל, את היתרה לאחר ניכוי ההוצאות יש להחזיר לבעלים. מטענים שמיועדים לסב"ן מועברים בדרך כלל למחסן סב"ן. בכל נמל יש מחסן אחד שבו מרוכזים כל הסב"נים.

סב"נים הופכים לרכוש של המדינה

בהתאם לפקודת המכס, מטענים שאינם נדרשים על ידי בעליהם בזמן או כאלו שנתפסו בעבירה על תקנות המכס, נחשבים לרכוש של המדינה. מנהל המכס, מתוקף תפקידו כאחראי על הטיפול במטענים היוצאים והנכנסים את הארץ, הגדיר נהלים מיוחדים לטיפול במטעני סחורה בלתי נתבעת. נהלים אלה מבטיחים כי כל מטען יטופל בדרך אשר תמנע סכנה לטובין עצמם או לסביבה, ותביא במידת האפשר לפיצוי הגורמים המעורבים באובדן ההכנסה ממסים ודמי אחסנה. בשל כך, מנהל המכס מעדיף למכור מטענים אלו, ובמקרים בהם התקנות המכס אוסרות מכירת טובין הם מוצאים להשמדה. במקרים אחרים, הם נמסרים למוסדות שונים ללא תמורה.

מקרים חריגים של סחורה בלתי נתבעת

קיימים מקרים חריגים בהם מכריזים על מטען בתור סחורה בלתי נתבעת, אך לא מבצעים העברה פיזית של המטען. ביניהם, מטענים מסוכנים שמוחזקים באתר מיוחד המתאים למטענים מסוכנים, מטענים גדולים באופן חריג, מטען מפוזר מאוד או משקאות חריפים.

מתי נדרשת התראה על הוצאה למכירה של סחורה בלתי נתבעת?

על פי הדין הקיים, אגף המכס לא מחויב להודיע לבעל המטען על הוצאתו למכירה בתור סחורה בלתי נתבעת. כמו כן, בפקודת המסירה מצוין כי סחורה שאינה נדרשת, נמכרת כסב"ן בתום התקופה שנקבעה בחוק. עם זאת, חשוב לדעת כי בפרק 29 בתאמ"ו (תדרוך אגף המכס ומע"מ), נכתב כי מוטלת חובה על בעל המחסן להודיע ליבואן בדואר רשום על הכוונה להכריז על הטובין כסב"ן. "בעל המחסן יישלח הודעת סב"ן ליבואן, למשלח, לסוכן האונייה ולסוכן המכס של הטובין בדואר רשום קודם להכרזת הטובין סב"ן". כמו כן, על פי מספר פסקי דין נוצרו תקדימים שונים של חובת הודעה זו.

מה כולל הטיפול בסחורה בלתי נתבעת?

הטיפול בסב"נים כולל מכירה, השמדה או מסירה שלהם. הוא נעשה על ידי ספק שרות שקיבל ממנהל המכס זיכיון לטיפול בסחורה בלתי נתבעת, תוך המשך פיקוח ובקרה של המכס אחר תהליכי הטיפול בטובין. המעקב והבקרה של המכס אחר סב"נים נעשה על ידי יחידות המצהרים והמחסנים בבתי המכס. כל יחידה כזו בעצם אחראית על פיקוח אחר סב"נים שנוצרו באתר האחסון (ממ"ן, מסוף עורפי, מחסן רישוי ועוד) שנמצא תחת אחריותה.

יחידות המצהרים והמחסנים הרשויים בבתי המכס מנהלות מעקב ממוחשב אחר כל מטען מרגע הקליטה שלו בארץ. יחידות אלו "מלוות" את המטען לאורך כל התהליכים שהוא עובר עד לשחרורו הסופי מפיקוח המכס. משום כך, קיים בכל אחת מהיחידות מידע לגבי כל מזהה מטען (כגון שטר מטען, תעודת עיכוב, תפיסה, רשימון אחסנה וכו'), המאוחסן בכל אחד מאתרי האחסון בשלבים שלפני הפיכתו לסחורה בלתי נתבעת. מידע זה מועבר לאחר מכן למכס ע"י אתרי האחסון עצמם.

כאשר מטען משנה סטטוס באתר האחסון, למשל משטר מטען לתעודת עיכוב, אתר האחסון אחראי לדווח על כך ליחידת המצהרים או מחסנים המפקחת עליו. כאשר מטען משנה סטטוס לסב"ן ומועבר לידי ספק אחסנה, אחריות הדיווח עוברת לגורם האחסנה. עליו לעדכן את בית המכס האחראי על אתר האחסון המקורי בנתוני הקליטה של הסב"ן וצורות הטיפול השונות בו. בחלק מן התהליכים מחויב אתר המכירה לפנות למכס לצורך קבלת אישור.

העיגון החוקי

סעיף 63 (א) לפקודת המכס (נוסח חדש)

הסעיף קובע כי הצהרת יבוא תוגש לאחר הגשת מצהר, אך לא יאוחר משלושה חודשים ממועד היבוא, ולעניין טובין שיובאו דרך האוויר, לא יאוחר מ-45 ימים ממועד היבוא.

סעיף 63 (ב) לפקודת המכס

לפקודת המכס-בסעיף זה נקבע כי אם לא הוגשה הצהרת יבוא במועד בהתאם לסעיף קטן (א), רשאי גובה המכס למכור את הטובין או להשמידם.

סעיף 81 לפקודת המכס

סעיף זה קובע כי טובין חבי מכס המוחסנים במחסן רישוי, המכס עליהם ישולם תוך שנה אחת מיום אחסנתם לראשונה, אם לא הרשה המנהל לאחסן אותם במשך תקופה ארוכה יותר. לא שולם המכס תוך הזמן האמור, מותר לגובה המכס למכור את הטובין.

למרות זאת, בהתאם לנוהל המכס (סחר חוץ) פרק 24 – מחסנים רשויים, חלק 24.8, בעל טובין רשאי לבקש מבעל הרישיון למחסן רשוי, הארכת תקופת אחסנה של עד שנתיים ממועד האחסנה. אישר בעל הרישיון את המשך האחסנה עד תום שנתיים ממועד האחסנה, יראו את המשך האחסנה כמאושר על ידי המנהל על פי סעיף 81 לפקודת המכס.

כמו כן, אחסנת טובין במחסן רשוי מעבר לשנתיים תאושר במקרים חריגים על ידי הממונה, מנימוקים שיירשמו, ובלבד שיוגש לוח זמנים לשחרור הטובין מהמחסן. טובין שלא שוטענו, לא נמכרו ואף לא שולמו המסים החלים עליהם עד תום שנתיים ממעוד אחסנתם, ולא אושרה הארכת האחסנה יראו אותם כסחורה בלתי נתבעת ויטפלו בהתאם לנוהל סב"נים.

סעיף 33 (א-ה) לתקנות המכס, תשכ"ו – 1965

• נמכרו הטובין בהתאם לאמור בפקודת המכס, ינוכו מדמי המכר שנתקבלו במכירתם, תשלומי המכס ויתר המסים, היטלים, אגרות החלים עליהם וכן הוצאות מכירתם.
• מהעודף שנותר לאחר הניכויים כמפורט לעיל, ישלם גובה המכס את ההוצאות הכרוכות באחסנת הטובין והובלתם, אם בקשת הזכאי לתשלום ההוצאות האמורה הוגשה לגובה המכס בכתב תוך חודש ימים מיום המכירה או תוך תקופה נוספת שיורה גובה המכס.
• הסכום שנותר ישולם לבעל הטובין, אם הוגשה בקשתו לגובה המכס בכתב תוך שנה מיום המכירה ואם הוכיח להנחת דעתו של גובה המכס שהשטת הטובין אינה אסורה על פי צו שניתן לפי פקודת היבוא והיצוא.
• הסכום שנותר ישולם לבעל הטובין, אם הוגשה בקשתו לגובה המכס בכתב תוך שנה מיום המכירה ואם הוכיח להנחת דעתו של גובה המכס שהשטת הטובין אינה אסורה על פי צו שניתן לפי פקודת היבוא והיצוא.
• טובין שנמכרו כאמור יסולקו על ידי הקונה תוך שבעה ימים, אלא אם הורה גובה המכס אחרת. במידה ולא סולקו הטובין בזמן, ייעשה בהם שימוש כפי שיורה המנהל.

אף על פי שאין הוראת חוק המסדירה עניין זה, בהתאם לפרק 29 לתאמ"ו (תדרוך אגף המכס והמע"מ,) נקבע כי מוטלת חובה על בעל המחסן להודיע ליבואן בדואר רשום על הכוונה להכריז על הטובין כסב"ן: "בעל מחסן יישלח הודעת סב"ן ליבואן, למשלח, לסוכן האנייה ולסוכן המכס של הטובין בדואר רשום קודם להכרזת הטובין סב"ן". הנוהל גם מסביר כי לעניין טובין המצויים במסופי מטענים תבוא ההודעה 21 קודם לסיום תקופת האחסנה.

יפים הדברים שנאמרו לעניין זה בת"א (ראשון לציון) 7743-03 אס. די. אר שריון יבוא ושיווק בע"מ נ' דקל מחסני ערובה בע"מ:
"אין להקל ראש במשמעותה הכלכלית של הודעת סב"ן. בעקבות הודעה זו תימכר הסחורה לצד שלישי. בדרך זו צפוי בעל הטובין לאבד את זכויותיו בסחורה, ויש להניח כי ייפגע מן הבחינה הכלכלית. בהנתן השלכה זו, הרי שיש להקפיד בדבר אופן שיגור ההודעה. לא למותר להוסיף, כי בטופס הנהוג בידי הנתבעת (נספח א' לתצהירו של מר גרייבסקי) צוין: "לא תשוגר כל הודעה נוספת בנדון." מקום בו מבקשת הנתבעת לפטור עצמה באמצעות שיגור הודעה יחידה ובודדת, עליה להבטיח ולוודא במשנה זהירות, כי הודעה זו אמנם משוגרת (על פי הנוהל) בדואר רשום."
"זאת ועוד: מתצהירו של מר גרייבסקי עולה, כי בחודש אוקטובר 2001 נדרשה הנתבעת על ידי ממ"ן לפנות את הטובין (ס' 26 לתצהיר) וכי אלה פונו בפועל ביום 7.11.2001 (ס' 28 לתצהיר) דרישת ממ"ן נעשתה בחלוף כשנה ושלושה חדשים מתאריך הודעת הסב"ן (תאריך ההודעה הוא 30.7.2000). בשים לב להשלכת הפינוי, דומה כי לא היה זה ראוי להסתפק אך בהודעה בודדת שנשלחה בזמן רחוק יחסית בעבר. בעקבות דרישת ממ"ן היה על הנתבעת לחדש את פניתה לתובעת ולמצער לשלוח לה תזכורת בדבר הודעת הסב"ן."

"הנה כי כן, הנתבעת אחראית כלפי התובעת בכך שלא שיגרה אליה הודעת הסב"ן בדואר רשום ובכך שלא הפנתה תזכורת עדכנית בכתב. יחד עם זאת, לתובעת אשם תורם (במובנו הנזיקי והחוזי) לתקלה שארעה. הטעם לכך נעוץ בזה, שהיה על התובעת – כבעלת טובין – לעקוב באופן עקבי ושוטף אחר מצב הסחורה, תקופת האחסנה ותשלומי המכס. מעדותו של מר שריון התרשמתי, כי התובעת לא נהגה להקפיד בענין זה. מר שריון היה ער לחובת התובעת לשלם דמי מכס בתוך שנה, אך סמך על עצם האפשרות לעתור להארכת מועד (פרוטוקול ע' 4 ש' 26-30).